פוסט ביום שני,
חוזה בעוד חודש.

ביום שני בבוקר ישבתי מול מסך ריק. ידעתי שאני צריכה איש BD - מישהו שמכיר את עולם הפינטק הישראלי, שיודע לפתוח דלתות בבנקים. מה שלא ידעתי זה איפה מתחילים לחפש.

במקום לפתוח את לינקדאין, כתבתי ארבע שורות בפיד המסע של הבית. לא deck. לא pitch. רק: מה אני בונה, מי אני מחפשת, ולמה זה דחוף. לחצתי פרסם וחזרתי לעבודה.

תוך שעתיים היו שלוש תגובות.

הראשון היה אסף, שכתב ׳יש לי בדיוק את האדם בשבילך׳. השנייה הייתה מיכל, ששלחה חיבור ב-DM לחבר ותיק בתעשייה. השלישי, יואב, פשוט כתב ׳בואי נשתה קפה ביום רביעי, אני רוצה להבין יותר׳.

לא ביקשתי טובה. ביקשתי כתף. וזה בדיוק מה שקיבלתי - בלי שיפוט, בלי תנאים.

הקפה ההוא ביום רביעי היה נקודת המפנה. תוך שעה הבנתי שאני יושבת מול ה-BD שחיפשתי. שבועיים אחר כך הוא חתם. החיבור של מיכל הפך, במקרה, גם למשקיע אנג׳ל בסבב.

כשסגרתי את הסבב, הדבר הראשון שעשיתי היה לחזור לפיד המסע ולכתוב פרגון פומבי לכל מי שעזר. זו לא נימוס - זו הקרמה של הבית. מי שנותן, מקבל. ועכשיו תורי לתת.